חיים מהנים ליד הים

בכל פעם שדיברנו על הים, מופיע משפט אחד - "מול הים, עם פרחי אביב פורחים".בכל פעם שאני הולך לחוף הים, המשפט הזה מהדהד במוחי.לבסוף, אני לגמרי מבין למה אני כל כך אוהב את הים.הים ביישן כמו נערה, נועז כמו אריה, עצום ככר דשא, וצלול כמו מראה.זה תמיד מסתורי, קסום ומושך.
מול הים, כמה זעיר הים גורם לאדם להרגיש.אז בכל פעם שאני הולך לחוף הים, לעולם לא אחשוב על מצב הרוח הרע או על האומללות שלי.אני מרגישה שאני חלק מהאוויר ומהים.תמיד אני יכול להתרוקן וליהנות מהזמן על שפת הים.
זה לא מפתיע לראות את הים עבור אנשים שגרים בדרום סין.אפילו אנחנו יודעים מתי גאות ושפל.בעת הגאות, הים ישקע את קרקעית הים התחתונה, ולא ניתן לראות חוף חולי.רעש הים המכה בחומת הים והסלעים, כמו גם רוח הים הרעננה שהגיעה מהפנים, גרמו לאנשים להירגע מיד.זה מאוד מהנה לרוץ ליד הים עם אוזניות.ישנם 3 עד 5 ימים של שפל בסוף החודש ותחילת החודש של לוח השנה הירחי הסיני.זה מאוד תוסס.קבוצות של אנשים, צעירים וזקנים אפילו התינוקות מגיעים לחוף, משחקים, הולכים, מעיפים עפיפונים ותופסים צדפות וכו'.
המרשים בשנה זו הוא לתפוס צדפות ליד הים בשפל.זה ב-4 בספטמבר 2021, יום שמש.נהגתי ב"באומה" שלי, אופניים חשמליים, אספתי את האחיין שלי, נושא אתים ודליים, חובש כובעים.הלכנו לחוף הים ברוח מרוממת.כשהגענו לשם, האחיין שלי שאל אותי "חם, למה כל כך הרבה אנשים באים כל כך מוקדם?".כן, לא היינו הראשונים שהגיעו לשם.היו כל כך הרבה אנשים.חלקם טיילו על החוף.חלקם ישבו על חומת הים.חלקם חפרו בורות.זה היה מראה שונה ומלא חיים.אנשים שחפרו בורות, לקחו אתים ודליים, כבשו חוף מרובע קטן ולחצו ידיים מדי פעם.אני ואחיין שלי, חלצנו את הנעל, רצנו לחוף ותפסנו מטפחת כיס של החוף.ניסינו לחפור ולתפוס צדפות.אבל בהתחלה, אנחנו לא יכולים למצוא שום דבר מלבד כמה פגזים ואונקומליה.גילינו שאנשים לצדנו תפסו צדפות רבות אפילו חשבו שחלקן קטנות וחלקן גדולות.הרגשנו עצבים וחרדה.אז שינינו את המקום במהירות.בגלל השפל, אנחנו יכולים להתרחק מאוד מחומת הים.אפילו, אנחנו יכולים ללכת עד מתחת לאמצע גשר ג'ימיי.החלטנו להישאר ליד אחד מעמודי הגשר.ניסינו והצלחנו.היו עוד צדפות במקום שבו היו מלאים בחול רך ומעט מים.האחיין שלי היה כל כך נרגש כשמצאנו מקום טוב ותפסנו עוד ועוד צדפות.שמנו מעט מי ים בדלי כדי לוודא שצדפות יכולות להיות בחיים.רק דקות עברו, גילינו שצדפות אמרו לנו שלום וחייכו אלינו.הם הוציאו את ראשיהם מהקונכיות שלהם, נושמים את האוויר שבחוץ.הם היו ביישנים והתחבאו שוב בקונכיותיהם כאשר דליים היו בהלם.
שעתיים טיסה, הערב הגיע.גם מי הים עלו.זה גאות.היינו צריכים לארוז את הכלים שלנו והיינו מוכנים ללכת הביתה.צועדים יחפים על החוף החולי עם מעט מים, זה כל כך נפלא.תחושת מגע עברה מהבוהן לגוף ולנפש, הרגשתי כל כך נינוחה ממש כמו לשוטט בים.בהליכה בדרך הביתה, הרוח נשבה על הפנים.האחיין שלי היה כל כך נרגש כשצעק "אני כל כך שמח היום".
הים תמיד כל כך מסתורי, קסום לרפא ולחבק את כל מי שהולך לצדה.אני אוהב ונהנה מהחיים החיים ליד הים.