זהו סיפור עתיק יומין. אפילו כאשר אחזקת עבדים הייתה חוקית בארצות הברית לפני מלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865), המדינה התעקשה להציג את עצמה כמודל דמוקרטי לעולם. אפילו מלחמת האזרחים העקובה מדם ביותר שנוהלה עד כה על ידי מדינה אירופאית או צפון אמריקאית לא שינתה את תחושת העצמי שלה בהקשר זה.
וכמעט במשך שני שלישים מהמאה ה-20, ההפרדה הגזעית המשפילה והאכזרית ביותר - שלעתים קרובות נאכפה באמצעות לינץ', עינויים ורצח - נהוגה ברחבי מדינות הדרום של ארה"ב, אפילו כאשר לגיונות של חיילים אמריקאים נלחמו ככל הנראה כדי להגן על הדמוקרטיה במלחמות אינסופיות, בדרך כלל מטעם עריצים חסרי רחמים, ברחבי העולם.
הרעיון שארה"ב מייצגת את המודל היחיד לדמוקרטיה ולממשלה לגיטימית ברחבי העולם הוא אבסורדי מטבעו. שכן אם ה"חופש" שפוליטיקאים ופרשנים אמריקאים אוהבים להתבטא עליו ללא הרף אומר משהו, זה צריך להיות החופש לפחות לסבול גיוון.
אבל המוסריזם הניאו-שמרני שנאכף על ידי ממשלים אמריקאים רצופים ב-40 השנים האחרונות ויותר שונה מאוד. "חופש" הוא חופשי רשמית, לדבריהם, רק אם הוא תואם את האינטרסים הלאומיים, המדיניות והדעות הקדומות של ארה"ב.
האבסורד הברור הזה ותרגיל ביהירות עיוורת שימשו כדי להצדיק את המשך הניהול המיקרו-ארה"ב ואת הכיבוש דה-פקטו של מדינות מאפגניסטן ועד עיראק ואת המשך הנוכחות הצבאית האמריקאית בסוריה, בניגוד מוחלט לבקשות המפורשות של ממשלת דמשק ולחוק הבינלאומי.
סדאם חוסיין היה מקובל לחלוטין על ממשלי ג'ימי קרטר ורונלד רייגן בשנות ה-70 וה-80, כאשר הורה לתקוף את איראן וכל עוד נלחם נגד האיראנים במלחמה העקובה מדם ביותר בהיסטוריה של המזרח התיכון.
הוא הפך ל"התגלמות הרוע" והעריצות בעיני ארה"ב רק כאשר פלש לכווית בניגוד לרצונה.
אפילו בוושינגטון זה צריך להיות מובן מאליו שלא יכול להיות רק מודל אחד של דמוקרטיה.
הפילוסוף הפוליטי הבריטי המנוח ישעיהו ברלין, שאותו זכיתי להכיר וללמוד תחתיו, הזהיר תמיד שכל ניסיון לכפות מודל ממשל אחד ויחיד על העולם, יהיה אשר יהיה, יוביל בהכרח לסכסוך, ואם יצליח, יוכל להתקיים רק על ידי אכיפת עריצות גדולה בהרבה.
שלום וקידמה אמיתיים מתמשכים יגיעו רק כאשר החברות המתקדמות ביותר מבחינה טכנולוגית ובעלות הכוח הצבאי הגבוה ביותר מכירות בכך שקיימות צורות ממשל שונות ברחבי העולם וכי אין להן את הזכות האלוהית להסתובב ולנסות להפיל אותן.
זהו סוד הצלחת מדיניות הסחר, הפיתוח והדיפלומטיה של סין, שכן היא שואפת ליחסים מועילים הדדית עם מדינות אחרות ללא קשר למערכת הפוליטית ולאידיאולוגיה שהן דוגלות בה.
מודל הממשל של סין, שכה מושמץ בארה"ב ובקרב בנות בריתה ברחבי העולם, עזר למדינה לחלץ יותר אנשים מעוני ב-40 השנים האחרונות מכל מדינה אחרת.
ממשלת סין העצימה את עמה בשגשוג הולך וגובר, ביטחון כלכלי וכבוד אישי כפי שלא ידעו מעולם.
זו הסיבה שסין הפכה למודל נערץ וחיקוי הולך וגובר על ידי מספר גדל והולך של חברות. מה שמסביר בתורו את התסכול, הזעם והקנאה של ארה"ב כלפי סין.
עד כמה דמוקרטית ניתן לומר שמערכת הממשל האמריקאית היא, כאשר במשך חצי מאה האחרונה היא ניהלה את הירידה ברמת החיים של אזרחיה?
יבוא התעשייה של ארה"ב מסין גם איפשר לה למנוע אינפלציה ולהוריד את מחירי הסחורות המיוצרות עבור אזרחיה.
כמו כן, דפוסי ההדבקה והתמותה במגפת הקורונה מראים שקבוצות אתניות מיעוט רבות ברחבי ארה"ב, כולל אפרו-אמריקאים, אסייתים והיספנים - ואילידים אמריקאים שנותרו "כלואים" ב"שמורות" העניות שלהם - עדיין מופלים לרעה בהיבטים רבים.
עד שעוולות גדולות אלה יתוקנו או לפחות ישתפרו במידה ניכרת, לא ראוי שמנהיגי ארה"ב ימשיכו להטיף לאחרים על דמוקרטיה.
זמן פרסום: 18 באוקטובר 2021
